מצרים אחר מובארק- מה צופן לנו העתיד 

הדיס-אינפורמציה חוגגת את נצחונה הגדול בימים אלה, חלקה מכוונת ובחלקה נובעת  מתוך נאיביות מסוכנת ביותר,

דוגמת האומרים –יהיה בסדר.

זאת  בעיקר בהתיחסות לשכנתנו  הגדולה מצרים אשר עברה מהפך פוליטי עצום ואשר תוצאותיו נרגיש מאד בקרוב.

חסידי הדמוקרטיה והשויון בקרב העמים, טועים טעות חמורה והאידאולוגיה שהנה הגיע אביב העמים כמו באירופה במאה ה18, אין לה שחר, כאשר מדובר בחלק ממדינות ערב אשר בשכנות קרובה איתנו.

דמוקרטיה אשר מושרשת בתודעתם של חלק מעמי אירופה, איננה הופיעה יש מאין, זהו תהליך ממושך, מינקות לבגרות אשר איננו נולד בדור אחד. הוא מלווה לעיתים בדם, אכזריות הפיכה על גבי הפיכה גם בקרב מדינות בעלות תרבות ארוכה. בל נשכח את המהפכה הצרפתית אשר עברה תהפוכות רבות, הגיליוטינה עבדה שעות נוספות ויקירי המהפכה הפכו לבסוף לקורבנותיה והוצאו להורג. תהליך דומה עבר על רוסיה הצארית במהפכת אוקטובר 1917 , אשר החלה למעשה כבר באודסה בשנת 1905 במרד על הפוטיומקין.ממשלות קמו ונפלו, ממשלה של קרנסקי שנבחרה כביכול באופן דמוקרטי בדומה, נפלה די מהר לאחר הסתות פרועות של לנין. כל מה שהיה בהמשך ידוע לכולנו. שלטון של רוע, עריצות, רצח עם, רעב שהפיל מיליונים ושאיפות פוליטיות להשלטת דוקטרינה קומוניסטית במדינות הסמוכות אשר הפכו למדינות לוין בציר רשע מהגרועים ביותר שידעה ההסטוריה.

דוגמאות לא חסרות. מספיק להציץ לספרי ההסטוריה ולהוכח שנס לא קרה לנו.

מדינות ערב הקרובות אלינו לא תהפוכנה לדמוקרטיות נאורות מהיום למחר. באם תהפוכנה , הרי מדובר בתהליך של שנים רבות ואני בספק גדול באם זה יקרה בכלל. התאוקרטיה האיסלמית על פלגיה השונים לא תאפשר זאת.

אינני רואה הבדל גדול בין רדיקאליות דתית ובין אטאיזם מוחלט, כמו הסוביטי, אשר נפל לשמחתנו הרבה (אולי לדאבונה של גב תמר גוזנסקי), אבל מעטים נותרו כמוה. המודל הקובני של הקומונה הדרום אמריקאית עדיין קיים, אבל בועט פחות, כי הפטרון הגדול איננו. אבל עדין זכויות האדם נרמסות ברגל גסה, העוני והזנות

שולטים לשמחתם של קוני חבילות סקס-תיור.

הזיוף של המערב ובעיקר ידידתנו הגדולה ביותר ארה"ב הוא בלתי נתפס.

אני מטיל ספק רב באם מדובר באסטרטגיה פוליטית עם אגנדה ברורה, או שמדובר בסילוק חשבונות אישיים עם ראשי ממשלות ערב מסויימים. תתכן גם אפשרות שלישית שהיא חמורה בפני עצמה, בילבול טוטאלי בממשל אובמה, חוסר הבנה מוחלט של האירועים הדרמטיים שמתרחשים בקצב מזורז במדינות ערב.

הלחץ הבלתי מובן על מובארק שיסתלק ואשר בסופו של דבר הצליח, עומד בסתירה מוחלטת על מה שמתרחש בסוריה. ממשל אובמה מפוייס כנגד רצח עם שמתרחש שם מדי יום. ירי הטנקים והפגזות הארטילריה על מפגינים, שאולי בפני עצמם אינם צדיקים גמורים, אבל עדיין מדובר בתגובה ברברית כנגד אנשים שאינם חמושים ממש. מה שמתרחש בלוב כבר שבועות רבים איננו מזיז כבר הרבה, מעט שומעים ופחות יותר עושים.

הנשיא מובארק לא היה מל"ו הצדיקים, בודאי לא היה מחובבי ציון, אך אין להתכש לעובדות הקיימות.

הססטוס- קוו נשמר במשך 30 שנה. אף יריה לא נורתה בגבולות. היו אירועים טראגיים בתוך סיני, אך מובארק ללא היסוס פעל ביד קשה למנוע אירועים נוספים. כפי שפעל לדכא את האחים המוסלמים ולא נתן להם אפשרות להבחר לפרלמנט כמפלגה. לא היה לנו שלום עם מצריים בתקופת מובארק, אבל לא היתה לנו גם מלחמה.

מובארק  דאג לעצמו ולתדמיתו, אך כעין פרעה מודרני זיהה את מצרים עם עצמו. מצריים הפכה מעט יותר שבעה בתקופתו, נשמר שקט יחסי בתוך המדינה וכל נסיון לפגוע בשקט הזה גרם לתגובה קשה ביותר , גם על ידי פגיעה בזכויות האדם. מובארק לא היה טיפש. הוא ידע היטב שבאם ירפה מעט, הפצצה האיסלמיסטית תתפוצץ בפניו ויפול. ואיתו תפול מצריים כפי שקורה עכשיו לנגד עינינו ותעבור לידים של קיצונים, אנשי הגיהד, האל-קאידה, האחים המוסלמים והמומי מוח מהשבאב שראינו בכיכר תחריר.

כל מה שקרה במצרים כעת , זכות היוצרים שמורה לאובמה.

הוא הסית, הוא הדיח, הוא עודד בנאומים אין ספור את הפלתו של משטר מובארק מבלי להבין עד עומק מה האלטרנטיבה . יתכן ואובמה מפוכח קצת יותר עכשיו ואיננו מסית נגד בשאר אסד ודורש הפלתו. השינויים הפוליטיים במצריים אשר מתרחשים בקצב מסחרר, מדי יום כמעט, שלא לטובת האינטרס האמריקאי ובודאי לא לשלומה ובטחונה של מדינת ישראל. מתפוצצים בקצב מזורז בפניו.

על עקשנותו של אובמה, להפיל בכל מחיר את משטרו של מובארק תשלם מחיר כבד מדינת ישראל.

הקולות שנשמעים ממצריים, רק בעשרת ימים האחרונים לא מבשרים טובות וזו רק ההתחלה.

למעלה מ 60 אחוז מהמצרים, על פי סקרים רציניים, הצהירו שיש לבטל את הסכם השלום עם ישראל. מתנהלת חקירה על עיסקאות גז עם ישראל בטענה כי הגז נמכר לנו בזיל הזול. זהו שקר מוחלט. בעבור הגז

שילמנו מחיר כפול מהירדנים. כעת שוב צינור הגז פוצץ. קשה להאמין שזה לא היה מכוון על ידי הממשל הזמני במצרים, במטרה להציק לנו ולהשביע את רצון ההמונים ולבשר כי לא מספקים יותר גז לציונים.

האחים המוסלמים קיבלו אור ירוק להתמודד בספטמבר בבחירות, דבר שנמע מהם במשך 30 שנה.

שלא יהיו ספקות. מפלגת האחים המוסלמים במצרים עמדה מאחורי פיגועים קשים נגד תיירים בלוקסור ובקהיר ולא רק נגד תיירים אלא גם נגד מוסדות ממשלה והקשרים הענפים שלהם עם גורמים ראדיקלים איסלמיים מחוץ למצריים לא היו סוד.

 מטרתם המוצהרת היתה ברורה והיום מטרה זו מתחזקת והינה בעלת יישום.

להביא למשטר תאוקרטי ראדיקאלי בסגנון המולות באירן. טענתם שלא כך הדבר וכי לא יעמידו ראש ממשלה או נשיא מטעמם וכי שאיפותיהם בראש וראשונה הן דמוקרטיה חילונית עם פזילה קלה לכוון דתי , הן חסרות שחר, הן שקר גס כי טענות אלו עומדות בסתירה מוחלטת  לאידאולוגיה העקבית במהלך שנים רבות. האסטרטגיה לא השתנתה אלא רק הטקטיקה השתנתה במטרה להשתלט באופן הדרגתי על מצרים וכל מוסדותיה.

אנחנו מתבשרים גם, כי מעבר רפיח יפתח באופן חופשי בעבור החמס בעזה. נשמע כמעשה הומניטארי ממדרגה ראשונה. כי הרי עזה במצור. מי יתנגד להסרת מצור על עזה? הטורקים? האירופיים?

השר הממונה על החלטה זו הודיע חד וחלק. שישראל לא תתערב בהחלטותיה של מצרים וכי מדובר בענין פנימי מצרי-פלסטינאי.

נשמע מענין. ישראל צריכה לקבל באהבה גדולה ובהבנה הפרה בוטה של הסכם אשר נחתם במסגרת הסכמי השלום.

ישראל העלימה עין מלא מעט הפרות והסכמים בתקופת מובארק, כגון תמרונים נרחבים של הצבא המצרי, בהם בחציית התעלה, הכנסת כוחות מצרים לסיני מעבר למוסכם, היא נענתה גם בזריזות ובאהדה לבקשת מובארק להכנסת מספר גדודים לעומק סיני על מנת להשתלט על  המהומות.

ממשלת ישראל לקחה על עצמה סיכונים מסויימים אך מחושבים מתוך הנחה די מבוססת כי.

א. תמיד תוכל להתמודד עם האיום.

ב. משטרו של מובארק יציב וכי לא ישתמש בכוחות אלו להתקפה נגד ישראל בזמן הנראה לעין.

ומובארק פעל לא מעט  לחיזוק הצבא וביסוסו.

העיתונות הישראלית לא הרבתה לעסוק בכך בגלל אילוצי הצנזורה הצבאית והרצון לא להביך את נשיא מצרים.

הנה כמה דוגמאות לההערכויות הצבאיות של מצרים בסיני.

א] בפברואר 2009 הצבא המצרי ביצע תרגיל צבאי גדול בסיני, בו תורגלה הדיפת מתקפה גדולה של צה''ל לעבר תעלת סואץ, והתייצבות הצבא המצרי מחדש מול הנגב. בתרגיל שנשא את השם 'בדואי 3' השתתפה דיוויזיה ממוכנת מהארמיה המצרית ה-2, והשתתפו בה מטוסי קרב הפצצה מדגם אפ-16, מטוסי קרב מדגם 'מיראז' 5E2, ומסוקי תקיפה מדגם 'אפאצ'י'. ההפצצות האוויריות, והפגזות הארטילריה בשטחי התמרון בוצעו באש חיה. התרגיל כלל, פלישה של כוחות עוינים ישראליים, כלומר צה''ל, לתוך חצי האי סיני, כשהם מנסים להגיע לתעלת סואץ. הכוחות המצריים נערכו ממזרח למערב לאורך הציר ג'בל ליבני, הנמצא במרכז סיני, ועד לביר גפגפה, דרומית לאל עריש, במטרה לבלום את הכוחות הישראלים. מפקדת התמרון קבעה, כי הכוחות המצריים פעלו ביעילות, ולאחר יומיים של קרבות הצליחו להדוף את הכוחות הישראליים, לדחוק אותם בחזרה לישראל, ולהתייצב בחזרה על קו הגבול הבינלאומי שבין מצרים לישראל, מול הנגב. עוד קבעה המפקדה המצרית, כי הכוחות המצריים הצליחו להשיג יכולת תנועה וגמישות רבה ומהירה יותר בהזזת כוחות, מאשר הושגה בתרגילים צבאיים קודמים שנערכו בסיני. (דבקה: יום ראשון, כח שבט תשס"ט, 23:45, 22 בפברואר 2009; עיתון הארץ, 17/2/2009). תרגיל זה שבוצע תוך הפרה חמורה של הסכם "השלום" בינינו למצרים ומעידה היטב על כוונותיה.

ב] צבא מצריים ערך בחודש מאי 2010 תרגיל גדל בחצי האי סיני אשר נמשך 7 ימים. התרגיל נקרא "באדר 2010" והשתתפו בו כוחות מוטסים, שריון, רגלים וכוחות מיוחדים. בין השאר תורגלה חציה של תעלת סואץ והדמיה של פלישה לשטח האויב. כן, במצרים ישראל מוגדרת כאויב! גם תרגיל זה הינו הפרה בוטה של הסכם "השלום" עם מצרים. (ראה: http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63829&itemId=2090). 

ג] הזרוע הצבאית של החמס הקימה מערך הביצורים גדול ביותר ברפיח וציר פילדלפיה על גבול רצועת עזה-מצרים-וישראל. מקורות צבאיים ישראליים בכירים: המדובר במכלול ביצורים תת-קרקעיים, רב תכליתיים, משוכללים ביותר המשתרעים על פני שטח של כ-50 קילומטר מרובעים. קצין ישראלי: `אסור היה לישראל להרשות סיומו של בניית מתחם אדיר של ביצורים אלה המצוידים במאות אם לא באלפי טילי נ``ט מתקדמים`. (דבקה, 4 במרץ, 2007).

ד]) מצרים גם מכינה אמצעי צליחה נוחים לחצות את תעלת סואץ כולל סידרת מעברים תת קרקעיים מתחת לתעלת סואץ שישמשו אותו לשעת הצליחה. מצרים גם העבירה קווי מים לעומק שטח סיני ובנתה עמדות תדלוק ומאגרים אסטרטגים בסיני: כל אלו בניגוד מפורש להסכם הפירוז עליו חתמה מצרים עם ישראל. כזכור מדבר סיני מחולק בהסכם לשלושה שטחים של נוכחות צבאית מדוללת. בשטח "אי" בין התעלה לקו מזרחי המסומן במפה באדום. למצרים מותר להחזיק בשטח זה אוגדה ממוכנת אחת, אך בפועל רשמית אין מדינת ישראל מספקת כל דיווח לאזרחיה ל המתרחש בחצי האי סיני..

 Reuven Paz, "Al-Qaeda's Search for New Fronts: Instructions for Jihadi Activity in Egypt and Sinai," Project for Research of Islamist Movements (PRISM) Occasional Papers, Vol. 3, No. 7 (October 2005); http://www.intelligence.org.il/eng/eng_n/new_front.htm. See also Margot Dudkevitch, "Al-Qaida Strike on Israel Coming," Jerusalem Post, November 10, 2

הערכויות צבאיות  אלו שתוכנם מובא לעיל, הן לא דבר של מה בכך.

המערכת הבטחונית והמדינית של מדינת ישראל היתה מודעת לקיומם בכל הממשלות  ומתוך מניעים פוליטיים בעלי משקל רב, לא הגיבה.אבל, הנחת העבודה של שירותי המודיעין היתה שמובארק וגם זה שיירש אותו,ישמור על סטטוס-קוו ואנו נדע גם להגיע ל-MODUS VIVENDI משופר יותר עם המצרים. הנחת העבודה היתה כי מצרים של מובראק,בעלת אורינטציה מוסלמית מתונה,לא תתן לאיסלאם הקיצוני במיוחד החמאסי בעזה להרים את הראש.ולכן מערך ההברחות לעזה והביצורים (ג), אמנם מהווה סכנה,אבל מובראק מסוגל לשלוט ולבקר הברחות אלו על פי רצונו.

האם ישראל טעתה בכך? כן ולא.

כן, זו הטעות בדיעבד, כי כעת נאלץ להתמודד עם צבא מצרי מאומן יותר ומצוייד יותר אשר פרוס ברחבי סיני.

ולא מדוע? היות ובמשך שנות דור למצרים ולישראל היו אינטרסים משותפים כדי למגר את האיום האיסלאמי הקיצוני והסכם זה זה  הוכיח עצמו עד ליום נפילתו של מובארק.

האם יכולנו לעשות אחרת ולהעלים עין פה ושם על חשבון פגיעה בנשיא מצרים. קרוב לודאי שלא.

כך שהתשובה איננה פשוטה והשפיטה שלאחר מעשה שמורה רק לטיפשים.

אומר לי ידיד יקר, שלא תמיד אני מסכים לדעותיו וגם הפעם לא, כי לא יוכל להיות גרוע יותר מאשר בתקופת מובארק וראה המובאות לעיל המתיחסות להערכות הצבא המצרי בסיני.

הוא מוסיף ואומר שמה שבנה מובארק , נגדנו, איש לא יוכל לעשות טוב יותר.

י.פ. הוא איש ימין מובהק , לאומן פוליטי, איננו מאמין כי למדינת ישראל במצב הגאו-פוליטי והדמוגרפי יש עתיד. אין ספק שהוא אדם בעל ידע , אינטליגנציה וכושר אנליטי טוב, אך הוא לא תמיד צודק.

אנו נוטים להתווכח לא מעט, למרות  שדעותינו די קרובות.

אז אני עונה לו בצורה פשוטה מאד. מובארק בנה ואימן צבא חזק יותר אך לא חשב  בשלושים שנות שלטונו להפעיל אותו נגדנו מבלי שיהיה בידו CASUS BELLI מובהק מבחינת מצרים.

ישראל נמנעה במהלך כל השנים לספק לו קלף זה ולכן כל הקלפים נשארו עטופים בצלופן ולא נפתחו.

כעת יש מצב חדש במצרים ואנו עומדים בפני סכנה ברורה ומוחשית כי מצרים עם משטר דתי פונדמנטליסטי, שונא ישראל, יפעל נגדנו במרץ במישור מדיני , הסברתי ולא תהסס להפר כל הסכם בכתב ושבעל הפה.

שאלת השאלות היא באם היחסים המדרדרים שלנו עם מצרים יביאו בעקבותיהם קונפליקט צבאי. בטווח הקצר אולי לא,אבל בטווח הארוך יותר,זוהי אפשרות מוחשית עם התחזקות הפונדמנטליזם במצרים,אשר מטבעו הוא בלתי דמוקרטי והוא שותף בדוקטרינה שלו,לפלגים קיצוניים של האיסלם העולמי ובודאי זה היושב ומתחזק בעזה,ממנו צפויות לנו עוד צרות צרורות.